חרדה, בבקשה

 

אלן ג'. רודנר

נאסף על ידי תמי - זַכִּיָה 22.07.07

 

 

מאנגלית: עודד בז'רנו

עריכת תרגום: ענת אפרת

 

 

I

סבל נחשב כדבר הגרוע ביותר בעולם. אף אחד לא רוצה לסבול - הסתתר מתחת לשולחן, אם צריך. טעות נוראית נעשית בעניין זה. בני־האדם אינם מבינים למה נועד הסבל - אינם מבינים מה מקומו. לא זו בלבד שסבל עשוי להועיל, הוא אף יכול לסייע לנו יותר מכל דבר אחר. אך בני־האדם אינם רוצים להתקרב אליו.

כאן יש לי התלבטות מסוימת - אני סובל, לא יודע מה לומר בהמשך. גם זה סבל, לא כן? כאשר אינך יודע מה לעשות. אם אמנם תתעמקו בדבר אתם עשויים לגלות כי זהו מקור כל הסבל!

אנו יכולים לטבוע במילים, 'מסבירים' כל הזמן לעצמנו ולאחרים - מגנים או מעריצים כל מה שעינינו נחות עליו. מבוקר עד ערב מצדיקים, מנסים להיות 'בסדר'. כמה מזעזע להיווכח בכך.

להרגיש בסדר עכשיו, נחשב כמעט כחטא. נדמה שכולם שרויים במצוקה כה רבה עד שאולי עליכם לעשות מאה דברים שונים כדי להושיט עזרה. מה הקשר בין חשיבה כזו לבין הרגשה? האם רגשותינו מותנים רק על ידי יחסינו לאחרים? איזו השפעה יש לנו על הרגשות שלנו עצמנו?

אנו נתונים לשלושה סוגי כאב - פיזי, רגשי ומנטאלי. מה שהכי כואב בכל אחד מהם הוא שאנו לא מבינים - לא יודעים מה 'לעשות'.

תהליך הלידה הוא כנראה חוויה כואבת ביותר. הדבר היחיד שיכול לסייע לאישה הוא תשומת־לב. עניין זה הוא מעבר לחשיבה. רבות מחוויותינו הן כאלה שהמוצא היחידי הוא תשומת־לב. כאב הוא 'כאב' רק כאשר אינכם ניגשים אליו במכוון. כאשר אתם ניגשים אליו במכוון, הוא פשוט עובדה - רטט (תנודה). רק לצפות בו, לא לנתח, לא 'להסביר' - רק לתת לגל, קצר או ארוך, תשומת־לב.

מרבית המבוכה והסבל סביב נושא יחסי המין נובעים מכך שבני־אדם כמעט לעולם אינם מצליחים לחוות את האנרגיה־תנודה הטהורה שטמונה בהם. נראה שלא זו בלבד שיש לנו קושי להיות מודעים ל'כאב', אלא גם ל'עונג', הכול תנודות.

זו אמת משונה שסבל אינו דבר 'רע' - הוא דלת שתוכלו לעבור דרכה. תוכלו ללמוד ממנו, או להפנות לו עורף ולהחמיץ את השיעור. אל תקללו את הסבל או תחשבו שאינו צריך להתקיים. לולא הייתם סובלים, הייתם מתים. אתם סובלים כעת את הרשמים, את ההתנסויות שכבר ניתנו לכם. כאשר אתם מעניקים תשומת־לב לתנודות האלו, אתם מחוללים ריפוי. כאשר לא - אז לא.

כיצד נוכל להפוך את ה'נורא' לטוב? טוב אמיתי ידרוש הרבה יותר אנרגיה מכפי שיש לכם כעת. המאבק והשיפוט הרגילים שלכם סביב 'טוב ורע' מזיקים יותר מאשר חסרי־תועלת - הם מתישים אתכם לגמרי. בראש ובראשונה עליכם להפסיק לדלוף אנרגיה.

יש בחיים רשימה ארוכה של נושאים בעלי פוטנציאל לכאב - בעיות בריאות, בעיות מלחמה, בעיות ילדים, בעיות הורים, בעיות כספיות, בעיות מיניות, בעיות אהבה, בעיות זקנה - מה שרק תגידו.

האתגר הבסיסי הוא תמיד לזכור את עצמך. לחזור לנקודת־המוצא בה התחלת - לחזור לפשטות, למהות שלך, להתחלה. לעיתים מכנים זאת 'חזרה בתשובה'.

ההבנה מוגבלת על ידי אי־הנכונות לנוע דרך סף הכאב. ברגע שאתה אומר 'זה יותר מדי', בזה הרגע חסמת את עצמך. המושגים הרגילים שיש לנו על טוב ורע משולים לעמידה על מסד שאינו קיים כלל. עד שלא תעמוד לרשותנו האנרגיה שלנו כשהיא חופשייה מפחד, ונשיב אלינו את האהבה, אין אנו אלא טיפשים וחסרי תועלת ככל אדם אחר.

אינכם יכולים להרשות לעצמכם להפוך עניין חשוב ל'רע' - אפילו אם הוא כואב.

היולדת עומדת בכאב משום שהיא מייחלת לתוצאה. האהבה היא מעבר לכאב - אדם חייב לעבור במודע דרך הסבל על מנת לחזור לאהבה. ככל שגדלה תשומת־הלב, כך נעשה הכול מדהים יותר. עמוד באופן מלא מול התנודות הללו. לא 'לנתח' - פה נעוץ הקושי.

אז איך תתמודדו עם סבלם של אנשים אחרים? עד שהם לא יעמדו באופן מלא מול התנודות האלו, יהיו חייהם מלאי פחד, ולא משנה מה תעשו עבורם. אולי רק תצליחו לא לעמוד בדרכם.

כל כך הרבה בחיים מרחיק אותנו מההיגיון הפשוט של כל העניין הזה. החברה מוכרת לכולם גלולות נגד סבל - טלוויזיה, סרטים, ריקודים, סמים קלים, אלכוהול, סקס, משפחה, ילדים, בתים, כסף, מכוניות, אופנועים, מטוסים, כרטיסי אשראי, טיולים...

'Winston tastes good like a cigarette should!'

(פרסומת אמריקאית  לסיגריות - הערת המתרגם.)

העובדה היא שאנו חיים בעולם פראי, אלים, שקרן, מניפולטיבי ומעוות. אתם באמת זקוקים למשהו שפועל בתוככם, ורחב יותר מ'האינטרסים האנוכיים' והמדומים שלכם. כל כך הרבה אנרגיה טמונה בהבנה כיצד לסבול ללא תרעומת, שאילו הייתם מפנים אותה כלפי עצמכם, הייתם מתפוצצים.

אבולוציה שתתעלה מעבר לעולם הזה ועם זאת, תכלול אותו - אפשרית. עד שלא תיווכחו בכך, לא תוכלו בשום אופן להשיג באמת 'שליטה על חייכם'. יכולים להיות לכם הרבה רעיונות, גאווה או אשמה - אבל כל זה בתחומי דמיון מתפוגג.

בני־אדם עשויים לשקוע בהרכבתו של פאזל עד כדי כך שהם שוכחים שזהו רק 'משחק'. בחיים - ככל שתצליחו לראות יותר - כך גם המציאות הבסיסית תחשוף עצמה בפניכם יותר.

אנו חיים כעת בתקופת זמן רבת־יתרונות. כל הכאבים, המצוקות, השאלות והמבוכות משתנים במהירות כה רבה עד שאף אחד לא יכול להישאר מזוהה עם דבר־מה לאורך זמן. 'בולמי הזעזועים' מתמוטטים. מעולם לא נועדנו להישאר בובות־מריונטה המחוברות לאלף חוטים, עפר השב לעפר, זרעים שמעולם לא נבטו.

מטרת העבודה אינה להפוך אותך לאדם 'נחמד' או מכובד יותר. התקווה היא להקימך ולעורר אותך משנתך.

זכור: כל אנרגיה שלילית ניתנת לטרנספורמציה באמצעות הסתכלות בלתי־ביקורתית בעצמך.

אנרגיה - היא העניין

אל תבזבז אותה ביהירות, בתמונות דמיוניות, בכעס, ברצון להיות צודק ובביטוי המכאני של רוגז. העבודה היא בעשיית טרנספורמציה ובהתעלות מעבר לכל הכאב והצער.

לשם כך נדרש מאמץ אינטליגנטי!

 

II

מבחינה אזוטרית מייעצים לנו:

'מוּת לפני מותך'

למות, הווה אומר, למות לכל האיוולת והשחיתות. אתה 'מת' כאשר נוכחת בחוסר התועלת של כל זה - ואינך יכול עוד לשאוף לקיים זהות מדומה בתוך כל זה.

העולם הזה הוא חרדה. אין ולו דבר אחד שתוכל לחשוב עליו שאינו עומד לחמוק ולהעלם בדרך זו או אחרת. האתגר האמיתי הוא לרדת לשורש החרדה באשר היא.

כל פחדינו השונים קשורים זה בזה מבחינה פסיכולוגית. בסופו של דבר, הם מצטברים למין הר גדול - גוש כבד של חרדה.

הבעיה עם חרדה היא שאנו נלחמים בה - איננו שמים לב לאנרגיה הטמונה בה, לסך כל הרטט שלה. היא כוללת הכול, את כל תולדות האנושות המעוותת. אם תרשה לעצמך להרגיש את אי־הנוחות במלואה, ללא התנגדות, או אז מתרחשת איזושהי טרנספורמציה אמיתית.

יש להתייחס אל החרדה כאל מתנה. היא מאגר אנרגיה עצום. לא תוכל לחשוב את עצמך החוצה ממנה, גם אם תחשוב מליון שנה. תוכל לצרוך סם, להתמכר לעבודה, להיות קנאי בנושא מסוים, אמנותי, אמנותי, אמנותי -  אבל זה לא ירפא אותה.

אם 'תזמנו אותה' במודע, תאמרו חרדה, בבקשה - ותתכוונו לכך - או אז האנרגיה הזו נטמעת ועוברת טרנספורמציה!

חרדה מסוגלת לקיים את העצמי־הכואב שלה רק כאשר אתם נאבקים ומזדהים איתה. כאשר אינכם עושים זאת, זוהי רק אנרגיה, שבעזרת תשומת־לב עוברת, למעשה, טרנספורמציה.

חרדה ------ אנרגיה זמינה

הייתי כל כך רוצה ללטש את היהלום הזה כך שכולם יוכלו לראותו. אולם עליכם ללטש בעצמכם את היהלום שלכם - ללטש את ההבנה שלכם. לעבודה יש מטרה. מטרתה היא צמיחת הנשמה שלכם והישרדותה - לא רק מאבק בהנאות קטנות ובפחדים רגשניים.

איש אינו יכול לשלוט על מלחמה או שלום, מחלה או מוות, איך מישהו אחר חושב, מרגיש, מתייחס אליך או לא מתייחס אליך. אינך יכול לקבוע אם ילדיך יהיו מאושרים, מי יהיו חבריהם, האם ילמדו או לא, יעשנו או לא.

האם אינכם יכולים לראות זאת כעת?

סיימו עם הבלגן כאן למטה. נאבקתם בו כבר מספיק זמן. הותשתם כל כך עד שנאלצתם לפתח אי אילו תחבולות שגם הן כבר בקושי עובדות - עוד גלולות, סמים, עישון, ומה לא. אל תהפכו עצמכם למתים מהלכים. הרגישו בחרדה במלוא עוצמתה. אלו רק תנודות. עבודתכם היא לשוב ולמצוא את עצמכם - מאחורי כל זה.

לכל אחד יש צורך ברמה אחרת של הבנה על מנת לבנות נשמה. העולם כולו יכול למחוא כף לפיקחותו של אדם, או למה שלא יהיה, וזה לא יסתכם בנשמה אחת בת־קיימא.

זכרו -

מות האשליה אינו חשיכה, הוא אור.

 

III

ברוב הדברים שאנו מכנים 'טובים', יש לא פחות חרדה מאשר טוב. זהו טוב מסוג מעורב מאד. אולי טוב עבור 'מרכז' אחד ולא עבור 'מרכז' אחר. יש לנו זיכרון של זמן בו הרגשנו 'מצוין', ואנו חווים חרדה, במידה זו או אחרת, כאשר אנחנו לא נמצאים במקום ההוא. אנו חסרים את ההרגלים שיאפשרו לנו לשמור את עצמנו ברמה הגבוהה יותר.

מרבית ההרגלים שלנו הם הרגלים של מאבק - עם הפחד, עם החמדנות, עם העלבון, שוב ושוב ושוב. הרעיונות הפסיכולוגיים של העבודה מטרתם, בין היתר, לטפל בחרדה אינסופית זו.

למדנו לחיות בתוך מה שניתן לכנות 'תוכנית א' - חיים המבוססים על שיפור של 'אני', 'אני' הבנוי מתחושה מעורפלת של אתמול, מהיום מעורער, ומהשערות לגבי מחר - כל זאת בתוך תמונת־זמן יצירת דמיוננו, המושפעת מהמדיה ומכוונת לקראת 'מחר'. תוכלו לומר עליה הרבה דברים, עדיין דומה הדבר לערמה גדולה של 'אתמולים' ההולכת ומצטברת וגורמת לנו לנסות ללא הרף, בעצבנות ובקדחתנות, לתכנן איזשהו 'עתיד' מניח את הדעת.

העבודה עוסקת בעכשיו. זה מה שאנו מחמיצים - אני, עכשיו. דבר זה דורש תוכנית חדשה לגמרי - 'תוכנית ב'.

עליכם ללמוד כיצד לתפקד בתוך העכשיו. ראשית יש להבין מה נדרש מכם לעשות על מנת להיות. כי אם תהיו, אז יהיה לכם יחס שונה לחלוטין לחיים. זהו סופו של סיפור אחד ותחילתו של סיפור אחר.

אנו נמצאים בתקופת־זמן היסטורית, שמעולם בעבר לא נדרשה האנושות להתמודד עם כדוגמתה. היסטריה כלל־עולמית. במה שמכונה ההיסטוריה המתועדת, אין דבר שמתקרב לזה ולו במקצת. קיימים דיווחים על שקיעת יבשת אטלנטיס בימי קדם - תרבות מדעית מפותחת לעילא ולעילא שהביאה במו ידיה את חורבנה. אנו חיים שוב בגל של הרס עצמי מטורף כזה.

היהודים, שמעולם לא לימדו קבלה אדם שטרם מלאו לו ארבעים וכבר חווה את כל מורכבויות חיי הנישואים, מוכנים כעת להדריך כמעט כל מי שמגלה עניין. ידוע היה, כי אילו היה אדם נחשף לאמת בבת אחת, דעתו הייתה פשוט נטרפת עליו, וברור שאיש לא רצה בכך. כעת הכול מטורף כל כך, שאין מה להפסיד.

בבית ספר מסוים של הינדואיזם, לא עסקו ברגשות כלל וכלל. כפי שמציינת העבודה - קיים רק רגש אמיתי אחד - כל יתר הרגשות הם רגשות 'מזויפים'. בבית ספר הינדי זה יש התייחסות רק 'לרגש האלוהי',  מכל יתר הרגשות מתעלמים.

הם העניקו לנו את הציטטה יוצאת־הדופן הבאה:

רגשות הם סילוף

של תחושה

בלתי נשלטת, ושאינה במקומה.

ספגנו כמות גדולה של אנרגיות מעוותות מהמין האנושי המעוות, הן בימינו והן מקדמת דנא. תקרית על גבי תקרית, על גבי הסבר, על גבי תקרית, על גבי הכול. באופן בלתי־נמנע אנו משקפים את כל זה מנטאלית, רגשית ופיזית - כאשר סך כל התנודות המעורבות האלה סופו להיתקע בתוך גופנו.

הגוף שלנו הוא הארץ. האם רצונך בשלום, באהבה, באמת, בנוכחות -  במה שחלקנו מכנים 'אלוהים'? זאת הרמה הגבוהה יותר בתוך עצמך. זה תמים מאוד יחסית לעולם 'הנורמאלי' כביכול. על מנת להתרומם לרמה הגבוהה הזו, המכונה לעתים מלכות שמים - עליך להתחיל מהארץ, בתוך גופך.

בני־אדם מנסים תמיד לקפוץ למלכות השמים מהרמה של הירח. 'הירח' מסמל דמיון - השתקפות של אור, דימויים. זהו עולם של מדיה עם ריבוי 'אני'־ים מדומים - 'אני' מחבב, 'אני' לא מחבב, 'אני' רוצה, 'אני' לא רוצה, וכל מה שביניהם.

כדי להצליח לחיות במקום אמיתי יותר בתוך עצמך, עליך להיות מקורקע. אינך יכול להגיע למלכות השמים מהירח - תוכל להגיע לשם רק מהארץ.

מבוקר עד ערב אנו חושבים, חושבים, חושבים, עושים, חושבים, חושבים, חושבים. מה אנחנו מתכננים? אנו מנסים להיות 'מאושרים', מסופקים לגמרי, נכון? אנו מנסים 'לחשוב' את עצמנו אל תוך מלכות שמים, וזה לא עובד. לא תוכלו לעשות זאת כשם שלא תוכלו 'לנשק את מרפקיכם' או 'לקפוץ מעל ברכיכם'. זה אינו אלא ניסיון תזזיתי לבסס זהות בתוך כמות עצומה של רשמים ישנים. לאמיתו של דבר, כל 'האני'־ים היו רוצים להימלט מהקרקס הזה.

אילו הייתם עוקרים את כל השקרים והסילופים מתוך האישיות המכאנית הרגילה, לא היה נשאר שם שום 'אני' בכלל. סלק את 'אתמול' ו'מחר' ומי אתה? אף אחד. אבל במסגרת האמת הזאת אתה באמת משהו.

הסוגיה הבסיסית אינה 'מי' אתה, אלא מה אתה.

'לדעת את עצמך

הוא לדעת את אלוהיך'.

ולשם כך נתברכנו בעבודה.

בני־אדם עוברים דרך כל מיני גלים רגשיים, ואינם מרגישים טוב במיוחד. התוכל להיות 'ער' למיקומם של רגשות אלה? אלו תנודות שנמצאות כעת בתוך גופך. אינך יכול 'לחשוב' את עצמך אל מחוצה להן - רמה זו של חשיבה הכניסה אותך לשם מלכתחילה.

'הדבר היחידי שתוכל באמת לכנותו חשיבה הוא חשיבה מתוך רעיון'.

על מנת לחשוב מתוך רעיון של העבודה עליך להיות נוכח. זה בלתי אפשרי בזמן שאתה נמצא במקום הזה של 'חירוק שיניים'. עליך להיות, לפחות במידת מסוימת. המידה בה תוכל להיות, היא המידה בה רעיון של העבודה יוכל להיטמע. בשפה פשוטה - אינך יכול להבין מה שעמוק יותר מהמקום בו אתה נמצא. אתה יכול להתחיל לעבוד אך ורק מהמקום שבו אתה נמצא, אך עליך להיות במקום שהינך, ועל מנת להיות במקום שהינך, עליך להיות רגיש לעצמך, בהתגלמותך בתוך הגוף שלך - בין שזה מוצא חן בעיניך ובין שלא, נכון?

אז ההינדים אומרים: 'רגשות הם סילוף של תחושה - בלתי נשלטת, ושאינה במקומה'.

הבה נבחן זאת. סילוף הוא דבר מעוקם, מחוץ למקומו - בהקשר זה, תחושה בלתי נשלטת ושאינה במקומה. כיצד אתה שולט בדבר־מה, בכל דבר שהוא? כיצד אפשר לשלוט בתחושה? באופן בלתי־ישיר, כמו כל יתר הדברים בעבודה. כיצד אתה שולט בסוס? בראש ובראשונה עליך לעבור דרך העצבנות שלו!

תשומת־לב היא ההכרח

רק על ידי מתן תשומת־לב לתחושה, תהיה לך 'שליטה' בה. היא נעה אנה ואנה, מתחזקת או נחלשת. זהו עניין של תשומת־לב. כל כך פשוט, כל כך ברור, כל כך מובן מאליו.

הבעיה הכי אמיתית שלנו היא שאין לנו די אנרגיה כדי להזין את תשומת־הלב הזו. והיכן אנו מבזבזים אותה? ובכן, בנסותנו 'לפענח' את כל הרגשות הכביכול 'משונים' האלה.

זה סבל: ס'- סילוף, ב' - בלתי נשלטת, ל' - לא במקומה.

מה שמודגש כאן הוא ש'רגש' אינו אלא הזדהות עם תחושה. הוא אינו נובע מהענקת תשומת־לב לתחושה, אלא מהזדהות איתה. אנו נוגעים כאן בעניין מהותי, מהותי, מהותי. בתקווה שנוכל לשלוט בו ולהפסיק לנסות 'לקפוץ מעל ברכינו'.

כאשר השכל שוב נאבק כביכול - העבירו את תשומת־הלב לתחושות בגופכם. האם 'החשיבה' הרגילה מובילה אתכם לאיזשהו מקום? כאשר היא מתנהלת לה מעצמה אתם עושים אותה טעות מליון פעם ביום.

יש בגוף כל כך הרבה מתח שהשכל נוטה לקחת 'באופן אישי' ומנסה להיאבק בו. לעתים נדמה שהחלופה היחידה היא סם, סקס או טלוויזיה.

אף אחד לא יכול לעכל רעיון־עבודה עבורכם. וזה לא קורה 'בהינף יד'. אך כאשר העולם הזה ממשיך להסתחרר בקצב גובר והולך, אנו זקוקים נואשות למשהו שיקרה 'בהינף יד'. דרוש לנו משהו מיידי. והדבר המיידי ביותר העומד לרשותכם הוא הגוף שלכם.

ככל שמתקרבים לאמיתי, לדמעות -  כך הכול נעשה יפה יותר, בעצם.

רגש - סילוף של תחושה בלתי נשלטת ושאינה במקומה.

האמת הזו לא נועדה לשמש כתירוץ. היא מעין שידול. 'שידול' דומה לעידוד, רק שהוא נמרץ יותר. כאן יש הזמנה לתשומת־לב מכוונת.

למען בריאות אמיתית, חוסן ובהירות, אדם צריך רגישות לסך־כול הרטט, התחושה, של גופו.

שייקספיר אמר זאת:

'להיות או לא להיות - זו השאלה.'

הדבר הפשוט והטבעי ביותר בעולם. אין צורך לומר זאת לילד.

תקוותנו אינה טמונה באיך להמציא פיקניק בגיהינום - אלא לעבור דרך החיים האלה כששפיות דעתנו אינה מתערערת.

גורדייף אמר: 'אתם אנשים, חושבים, חושבים, חושבים - אני לא חושב, אני צופה'.

יש בזה משהו כל כך רחב - שקשור לידיעת־עצמך, להיות־ך - חי באמת.

כל אחד יכול להבין זאת, פחות או יותר. כל זה מתקבל על הדעת. אכן, כן.

למען האמת, כל מה שעשיתם בחייכם עד כה, היה טירונות.

'This ain't a dream no more, it's the real thing'

'אין זה חלום עוד, זהו הדבר האמיתי', כפי שבוב דילן ניסח זאת.

 

IV

כעת אתם מוכנים לשמוע זאת - ברי מזל שכמותכם.

כל סבלכם עד כה, איננו כל כך התוצאה של 'איך התייחסתם לדברים' - אלא פשוט העובדה שקלטתם כל כך הרבה. כל זה אוסף אקראי של רשמים מבולבלים ונכלוליים - שהוזנו לעולם על ידי בני אדם מעוותים במהלך הדורות. זוהי קללה ברמה אחת - ופוטנציאל למתנה כבירה ברמה אחרת. ככל שיש יותר 'חרא' - כך גם משתפר הדשן, התזונה עבור זרעי האמת אשר בעמקי נשמתכם.

בימינו 'החרא המחטא' כה עוצמתי ודוחף, עד שכל מאמץ אינטליגנטי יכול למשוך אליו כוח כביר זה 'מלמטה'.

כעת, תנו דעתכם לדבר הבא! הגעתם מעולם אחר. אין ספק שלא התחלתם כאן. הדתות אומרות לכם זאת במשך אלפי שנים. לעתים רחוקות מחלחלת אמת זו על השלכותיה המדהימות, השלכות שמן הדין שיגרמו לכם 'מהפך שכלי' (metanoia).

שוב, כאבים מכל הסוגים נובעים מתנודות מעוותות בתוך האורגניזם שלכם, שנגרמו על ידי דפוסי חשיבה בלתי מאוזנים ומושחתים ופעילויות של דורות על גבי דורות של בני־אדם מודעים למחצה, ומנותקים מן המרכזים הגבוהים. התוצאות המצטברות הגיעו עתה 'לנקודת השפל' ((NADIR - למקסימום שבני־אדם מסוגלים להכיל. כעת זה עניין של טירוף, מוחלט, או האמת 'שאינכם יודעים עדיין'.

אלא שכעת ביכולתכם לדעת. זה מה שלחלוטין יוצא דופן באשר לתקופת הזמן הנוכחית.

מהי האמת הזו? היא החיבור הקוסמי שלכם. לאחדים זה עשוי להישמע דמיוני, כמו פנטזיה, אבל בעצם זו עובדה. למעשה, המפלט היחידי האפשרי עבורכם. לפנינו כאן תמצית 'התעמולה' של כל הדתות. ואף על פי כן, עניין כה אמיתי, אין אמיתי ממנו.

ובכן, מה יכולים בטלנים עלובים כמונו לעשות?

אלוהים, הטוהר

עוזר למי שעוזר לאחרים!

ייתכן שתוצאות מעשיך בקושי תהיינה ידועות לך. אולם הכוונה הבאה מעומק לבך והמאמץ לשרת את 'הטוב' בכל הזדמנות, על כל הסבל הכרוך בכך, מעלים את רמת הרטט שלך קרוב יותר ויותר לחיבור אפשרי עם אינטליגנציות גבוהות המחויבות להיענות למאמציך.

חפש קשר עם נסיבות שמתקדמות ממך במסע הזה ולמד מה שכבר התגלה והשתמש בו. העבר זאת הלאה בשרשרת ותקבל עוד ממקור זה או אחר, בין שאתה מזהה אותו ובין שלא.

אל תבטל זמנך ומאמציך בתפיסות מתקופת־זמן ועולם שהפכו כה בברור לכלום מעוות.

ההיווכחות באמת שבכל זה יכולה כשלעצמה לעשות טרנספורמציה לאנרגיה לרמה בה עזרה יכולה להגיע אליך.

אל תצפו שקשר עם נסיבות שמתקדמות מכם יהיה בהכרח נוח. באופן בלתי נמנע זה חייב להיות מאד לא נוח לרמתכם הרגילה הבוגדנית. המבחן הוא האמת - כלל וכלל לא סנטימנטליות.

זכרו. העולם ממנו באתם הוא העולם אליו תשובו. בתקווה שתהיו במצב טוב יותר בשל המאמץ שאתם עושים.

 

V

 

TRANSCENDENCE

 

4.2.2008 Through Na’ama

 

Avoiding the knowable

is the request of the unrequest

as the limits are soon to break down

and miracle is

 

Look and be open in the void

when all pictures walk in front of your eyes

as dimensions founded in the solar system

to work

 

Estimate your being

into flawless of emotion

are

 

Be

 

I've heard the crow

It seems I must go

Let no one mourn

I've seen the show

 

The purpose it seems

Is to see the dreams

And to go out clean